מוצרים

בדיקת פולסים מעבירה עומס למצב הפוך ואז חזרה. פעולה זו צריכה להתרחש כל כך מהר שלא תהיה השפעה על המכניקה או על יציאות המגע של התקן העומס. פעולת בדיקת פולסים ספציפית תלויה בשאלה האם זיהוי ללא עומס מופעל או לא. א. אם זיהוי ללא עומס מופעל, הבלוק מחפש נוכחות או היעדר זרם עומס, תוך שימוש בסף ללא עומס הרגיל. פעולה זו מאמתת את המשכיות העומס. ב. אם זיהוי ללא עומס אינו מופעל, בדיקת פולסים בודקת רק אם יציאת הבלוק מתח-מיתוג. בדיקת פולסים מתחילה בפולסים צרים. אם המצב המתאים שתואר לעיל נמצא בניסיון הראשון, הבדיקה הושלמה. אם התנאי לא נמצא, הבדיקה חוזרת על עצמה עם פולסים ארוכים יותר ויותר (במרווחים של 2.5 מילישניות) עד להצלחה. זמן בדיקת הפולסים המרבי הוא 16 מילישניות. אם זמן זה מגיע והתוצאה עדיין לא מוצלחת, נוצרת הודעת תקלה. רוחב הפולס הרגיל הנראה על ידי העומס בדרך כלל קצר יותר מ-16 מילישניות המרביות. א. כאשר זיהוי ללא עומס מופעל, הפולסים הנדרשים עשויים להיות ארוכים יותר עקב זמן העלייה של זרם העומס והשראות העומס. התקני חשמל כגון מגענים ומפעילים בדרך כלל נתקלים בפולסים ברוחב מקסימלי. התקנים כאלה צורכים זרמים בינוניים ואינם מושפעים מפולסים. ממסרי אות בעלי הספק נמוך עשויים להיות בעלי צריכת זרם נמוכה, סלילים בעלי השראות גבוהה ופעולה מהירה. ייתכן שיהיה צורך לבחון התקנים כאלה מקרוב. ב. כאשר זיהוי ללא עומס אינו מופעל, בדיקת פולסים מוצלחת מתרחשת בדרך כלל תוך 4 מילישניות עד 6 מילישניות. הזמן עשוי להיות מעט ארוך יותר אם ישנם עומסים קיבוליים. עומסים מתאימים לבדיקת פולסים עומס התנגדותי ו/או אינדוקטיבי מתאים לבדיקת פולסים אם מתקיים אחד מהבאים: א. אם זיהוי ללא עומס מופעל: 1. זרם הגיבוי המינימלי של העומס נמוך מסף ללא עומס של הבלוק. הסף המקסימלי של הבלוק הוא 50 מיליאמפר, אך ערכים אופייניים הם 20 מיליאמפר עד 35 מיליאמפר. בעת בדיקת פעולה דלוק-כבוי-דלוק, התקנים אופייניים עם זרמים מדורגים של 75 מיליאמפר ומעלה מתאימים. בעת בדיקת פעולת כבוי-דלק-כבוי, התקנים מסוימים עשויים לדרוש הוספת דיודת flyback ישירות על פני סליל העומס כדי להגדיל את זמן הנשירה. 2. השהיית האיסוף המינימלית גדולה מ-16 מילישניות, והשהיית הנשירה גדולה מ-5 מילישניות. התקנים בעלי פעולה איטית או מושהית עשויים להיות לא מתאימים מכיוון שהם יעברו פולסים ברוחב המקסימלי. 3. זמן עליית הזרם בעומס, במתח רגיל, מאפשר לזרם השיא להגיע לסף בפחות זמן מהשהיית ההתקן, כמו גם בפחות מרוחב הפולס המקסימלי של 16 מילישניות. זרם העומס חייב להגיע ל-50 מיליאמפר לפני שהמגעים מתחברים. במידת הצורך, ניתן להגדיל את זרם העומס על ידי הוספת עומס נגד על פני הסליל ועל פני קצה החיווט של ההתקן. זה יאפשר בדיקת רציפות החיווט, אך ייתכן שלא יזהה סליל פתוח. ב. אם זיהוי ללא עומס אינו מופעל, השהיית האיסוף או הנשירה המינימלית גדולה מ-5 מילישניות.